<h1>ספר מצוות זמניות הלכ' ברכות שער ב'</h1>
<h2>דף נא:</h2>
וראיתי להקדים על ברכות כל המאכלים ברכת הלחם מפני שהוא המזון הרגיל יותר מכל המזונות, ועל סברת תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם, ומפני שהוא מבחר המזונות ובו קיום האדם וחיותו: דע כי חמשת המינין שהן חטה ושעורה וכוסמין ושבולת שועל ושיפון, אע"פ שתהיינה בשבולת יקראו תבואה, וכשתיגמר בהן מלאכת החרישה והזרייה והברירה יקראו דגן, וכשטוחנן וילוש ויאפה יקרא לחם בהחלט. והשם המסוגל בו הוא פת. וחייב כל הרוצה לאכול איזה לחם שיהיה מאלו חמשת המינים שיטול ידיו קודם. והוא מה שכתוב וכל אשר יגע בו הזב יטמא וידיו לא שטף במים א"ר אלעזר בן ערך מכאן סמכו חכמים נט"י לחולין מן התורה. ואמרו בתלמוד סוטה כל המזלזל בנט"י נעקר מן העולם. וזה הדבר על דרך (תפלה) [גוזמא], והפליגו בזה עד אשר אמרו שהוא בנדוי במעשה אלעזר בן (פלוני) [חנוך] שפיקפק בנט"י ונידוהו מאצלם ומת בנדוי וסקלו את ארונו. ואמרו א"ר אמי שלשה דברים מביאים את האדם לידי עניות ואלו הן המשתין מים בפני מטתו ערום והמזלזל בנט"י ומי שאשתו מקללתו בפניו. ואמרו אמר רב יהודה אמר רב והתקדשתם אלו מים ראשונים והייתם קדושים אלו מים אחרונים.
